יום שבת, 9 במרץ 2013

עקרון אי־הוודאות

מכירים אתם את המצב הזה, בו אתם מהלכים ברחובה של עיר, תרים אחר מסעדה, ואז נגלה לעיניכם שלט של מסעדה עם שם מגניב במיוחד, ואי לכך אתם בוחרים בה?
בפעם האחרונה שזה קרה לי, זה היה ביום־של־האהבה, עם המסעדה החביבה הבאה:

  

ולמה זה בכלל מעניין? כדוגמה לכוחו של המוטיב, בתור משהו שמתניע משחק, יוצר משמעות, מחולל פעולה.
זה בדיוק מה שקרה, שוב, כשקראתי פוסט על עקרון אי הוודאות (שכבר אינו קיים. הפוסט, לא העקרון).
אי. אי־וודאות.
משחק מילים.
מהו אי וודאות? באיזה ים נמצא האי הזה?
ומה זה המקצוע הזה, וודאי?
טוב, את המקצוע נשאיר לפעם אחרת.
המושג הזה, אי־וודאות, מתלבש לי יפה מאד, למשל בתוך תשובה לשאלה: מהם איי־הוודאות שלך?
מהם הדברים שבהם אתה בטוח, בטוח בנכונותם ובתקפותם, עליהם אתה ניצב ומהם אתה יוצא אל העולם?
עכשיו דמיינו את עצמכם עומדים על אי־הוודאות שלכם.
זה מקום מאד בטוח, מאד יציב, ועדיין, אי. מקום לעגון בו לשעה קלה או למספר ימים, ואז להפליג הלאה.
עתה ניתן לפנות למלאכת גילוי הארצות ולמפות את האיים שלנו.
אבל איך יוכלו איי־וודאות ללא עקרון?

צריך, אם כן, לנסח את העקרון, כדי שמשחק המשמעות יהיה שלם.

לא חשבתי שזה יתחיל ככה


אבל הגיע הזמן להתחיל. אז הנה, זה מתחיל.

אני לא מעשן מקטרת, אז יוצא שהפעילות המונוטונית האהובה עלי היא ניקוי מקלדות.
זאת פעילות מדיטטיבית נהדרת.
תחשבו על זה:
כשהגיע מדיח הכלים, ויתרנו על המדיטציה של שטיפת הכלים.
כשהגיע משבר המים, ויתרנו על המדיטציה של המקלחות הארוכות (האמת - זין: אתם ויתרתם, אני עדיין עושה את זה).
כשהגיע ממשק המגע, ויתרנו על המקלדת ועל המדיטציה של הניקוי שלה. ואל תגידו לי שאתם מנקים את הוירטואלית - זה כמו להעביר יד על חזה של אחת שטוחית ולדמיין שיש שם ציצים.
האמת המרה היא, שהמעצבים של אפל עובדים עם מקלדות ועכברים של מק מ-1984 (מישהו זוכר איך היה צריך לנקות על הגלגליות של העכבר שלו, זה שהיתה לו ג'ולה בפנוכו שלו?), וזה מהסיבה הפשוטה, שצריך לתת למוזה דלת לעבור בה.
אז זהו, זה מה שרציתי לומר לכם - שאני מנקה מקלדות גאה.

ולפני כמה חודשים ראיתי את מרי פופינס, ונחשו מה? היו שם מנקי ארובות! אני מבטיח לכם דבר אחד - מדיטציה הם לא עשו. אני מניח שזה מקצוע, שאף אחד לא מצטער שהוא עבר מן העולם, ואם כן, אז הוא רומנטיקן-ללא-תקנה, ואנא ממנו, שלא ישמור את זה לעצמו, כי נראה שגם המקצוע הזה סובל, איך לומר, מדעיכה מסויימת.

http://cafe.themarker.com/media/t/192/864/2/file_0.png

נ.ב.
מעניין איך זה יגמר.