עקרון אי־הוודאות

מכירים אתם את המצב הזה, בו אתם מהלכים ברחובה של עיר, תרים אחר מסעדה, ואז נגלה לעיניכם שלט של מסעדה עם שם מגניב במיוחד, ואי לכך אתם בוחרים בה?
בפעם האחרונה שזה קרה לי, זה היה ביום־של־האהבה, עם המסעדה החביבה הבאה:

  

ולמה זה בכלל מעניין? כדוגמה לכוחו של המוטיב, בתור משהו שמתניע משחק, יוצר משמעות, מחולל פעולה.
זה בדיוק מה שקרה, שוב, כשקראתי פוסט על עקרון אי הוודאות (שכבר אינו קיים. הפוסט, לא העקרון).
אי. אי־וודאות.
משחק מילים.
מהו אי וודאות? באיזה ים נמצא האי הזה?
ומה זה המקצוע הזה, וודאי?
טוב, את המקצוע נשאיר לפעם אחרת.
המושג הזה, אי־וודאות, מתלבש לי יפה מאד, למשל בתוך תשובה לשאלה: מהם איי־הוודאות שלך?
מהם הדברים שבהם אתה בטוח, בטוח בנכונותם ובתקפותם, עליהם אתה ניצב ומהם אתה יוצא אל העולם?
עכשיו דמיינו את עצמכם עומדים על אי־הוודאות שלכם.
זה מקום מאד בטוח, מאד יציב, ועדיין, אי. מקום לעגון בו לשעה קלה או למספר ימים, ואז להפליג הלאה.
עתה ניתן לפנות למלאכת גילוי הארצות ולמפות את האיים שלנו.
אבל איך יוכלו איי־וודאות ללא עקרון?

צריך, אם כן, לנסח את העקרון, כדי שמשחק המשמעות יהיה שלם.